פסק-דין בתיק בר"ם 3284/10

הנשיא א' גרוניס:

1.        לפנינו שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת מ' אגמון-גונן) לאשר את תביעת המשיבה כתובענה ייצוגית.

2.        המשיבה בשתי הבקשות היא חברת עורכי-דין המחזיקה משרד בבית משותף בתל-אביב. המשיבה הגישה תביעה, ובקשה לאשרה כייצוגית, נגד עיריית תל-אביב-יפו (היא המבקשת בבר"ם 3284/10, ולהלן - העירייה) ונגד איגוד הערים "איגודן - תשתיות איכות סביבה" (הוא המבקש בבר"ם 3301/10, ולהלן - האיגוד). עניינה של התביעה באופן חישוב אגרת הביוב שנגבתה מהמשיבה. אגרה זו מחושבת לפי כמות המים שנצרכה בידי המחזיק בנכס. עיקר טענתה של המשיבה הוא כי לא היה מקום לגבות ממנה (ומאחרים המחזיקים בדירות בבתים משותפים בתחומי העירייה) אגרה בגין אותו חלק מן המים המשמש ל"צריכה משותפת" של הבניין. זאת, כיוון שלדידה, מים לצריכה משותפת משמשים לגינון ואינם מוזרמים למערכת הביוב.

3.        בתקופה שאליה מתייחסת התביעה (השנים 2008-2006), הייתה העירייה מופקדת על מערכת הביוב העירונית ואילו האיגוד היה מופקד על מערכת הביוב האזורית, שאליה הוזרם הביוב מן המערכת העירונית. בהתאם לכך, שימשה אגרת הביוב למימון הוצאותיהם של שני גופים אלה, אף שבפועל הופקדה העירייה על מלאכת הגבייה. סמכותה של העירייה לגבות אגרה נקבעה בסעיף 37(א) לחוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 (להלן - חוק הרשויות המקומיות (ביוב)):

"רשות מקומית תטיל, בחוק עזר, על המחזיקים בנכסים המחוברים לביוב אגרה לכיסוי הוצאות החזקת הביוב שלה (להלן - אגרת ביוב)".

           מכוח סעיף זה (שבוטל בינתיים) חוקק חוק עזר לתל-אביב-יפו (ביוב), התשס"ג-2002 (להלן - חוק העזר העירוני). לענייננו חשובות הוראות סעיף 10 לחוק עזר זה:

"מחזיק בנכס ישלם לעיריה אגרת ביוב; סכום האגרה יהיה הסכום המתקבל ממכפלת כמות המים שנצרכה בידי המחזיק, כפי שנמדדה במד המים בנכס, למעט מים לגינון נוי, בתעריפי האגרה הנקובים בחלק ג' לתוספת הראשונה, לפי תעריפי האגרה המעודכנים; לענין זה, "מים לגינון נוי" - כמשמעותם ועל פי הכללים שנקבעו לגביהם בתקנות המים (תעריפים למים ברשויות מקומיות), התשנ"ד-1994, בכמות שלא תעלה על המכסה המרבית המוקצבת למחזיק הנכס" [ההדגשות הוספו].

           בסעיף 4 לכללי המים (תעריפים למים ברשויות מקומיות), התשנ"ד-1994 (להלן - כללי המים), כנוסחו במועד הרלוונטי, מוגדר תעריף מופחת למים לגינון נוי וכן קבועה מגבלה על כמות המים לגינון נוי שתחויב בתעריף זה. אדם המעוניין בפטור מאגרת ביוב בגין מים המשמשים לגינון נוי מחויב להגיש בקשה מתאימה לעירייה, ובה עליו להצהיר מהי כמות המים המשמשת אותו לגינון. הפטור הוגבל בתקרת כמות המים לגינון שבגינה ניתן לשלם תעריף מופחת.

4.        סמכותו של האיגוד הוסדרה בחוק עזר לאיגוד ערים דן (ביוב) (אגרה), התשכ"ז-1967 (להלן - חוק העזר האזורי). סעיף 3(א) לחוק העזר האזורי מורה כי:

"כשכמות המים המסופקת נמדדת במד-מים, תשולם האגרה לפי מספר המטרים המעוקבים של מים מסופקים".

           סעיף 5 לחוק העזר האזורי, שכותרתו "פטור", מורה כי:

"על אף האמור בסעיפים 3 ו-4 לא תובא בחשבון בחישוב האגרה כמות מים שהשתמשו בה להנחת דעת המהנדס לאחת ממטרות אלה:

(1) השקאת גינות;

(2) צרכי תעשיה, מלאכה או חקלאות במידה שהמים אינם מוזרמים לביוב במישרין או בעקיפין".

5.        בית המשפט המחוזי קבע, על בסיס פרשנותו לחוק העזר העירוני, כי אין לעירייה סמכות לגבות אגרת ביוב בגין מים שאינם מוזרמים למערכת הביוב, ובכלל זה בגין מים המשמשים לגינון. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי אף שאין הכרח שאגרה תשקף במדויק את מחיר השירות המסופק ועל-כן, אין הכרח כי אגרת הביוב תשקף במדויק את כמות המים המוזרמים לביוב, הרי שבענייננו כל המים לצריכה משותפת אינם מוזרמים לביוב ולפיכך לא קיים כל קשר בין האגרה הנגבית בגינם לבין השירות המסופק.

           בהמשך התייחס בית המשפט המחוזי לטענת העירייה כי מים לצריכה משותפת משמשים לצרכים נוספים מלבד גינון, כגון מים לשטיפת רצפות; שירותים משותפים; מים למקלטים; וברזיות. בהסתמך על עדותו של בעל השליטה במבקשת (להלן - עו"ד רסלר), קבע בית המשפט המחוזי כי "ברוב המכריע של הבתים המשותפים אין שירותים משותפים, גם אם קיימים כאלו לא נעשה בהם לרוב שימוש. מים המשמשים לשטיפת רצפות, ומי ברזיות, הם מים הנגרפים אל מחוץ לבנין ונספגים באדמה ולא מוזרמים לביוב. כך גם לגבי מים לשטיפת פחי האשפה. ככל שקיימים מקלטים ובהם ברזים, נדיר שנעשה באלו שימוש" (פיסקה 1(ד) לפסק-הדין).

           לנוכח הקביעה כי המים לצריכה משותפת אינם מוזרמים לביוב, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי מכסת המים לגינון, הקבועה בכללי המים, תחול לצורך חישוב אגרת הביוב רק מקום בו לא קיים נתון בדבר מים לצריכה משותפת (כגון בבתים פרטיים); ואילו מקום בו קיים נתון בדבר כמות המים לצריכה משותפת, אין העירייה מוסמכת לגבות אגרת ביוב בגין מים אלה. על יסוד קביעות אלה, אושרה תובענת המשיבה כייצוגית.

6.        בבקשתה לפנינו טוענת העירייה כי המשיבה לא הציגה ראיות המלמדות כי בכל הבתים המשותפים שבתחומה של העירייה, משמשים המים לצריכה משותפת רק לגינון או למטרות אחרות שאינן מצריכות שימוש במערכת הביוב. לעמדתה, התצהירים שהוגשו מטעמה ומטעם האיגוד מלמדים כי ההפך הוא הנכון. עוד סבורה העירייה כי לא היה מקום לקבל את הפרשנות המשפטית שהציעה המשיבה לסעיף 10 לחוק העזר העירוני.

           בבקשה שהוגשה מטעם האיגוד נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי מבוססת על חוק העזר העירוני בלבד, ולא נבחנה בה פרשנותו של חוק העזר האזורי - מכוחו נגבית האגרה לטובת האיגוד. כן טוען האיגוד כי ההחלטה יוצרת, יש מאין, פטור רחב מזה הקבוע בדין.